החלטה בתיק בש"א 152740/07

לפני בקשה שהוגשה ע"י הנתבעת לדחייה על הסף של התביעה, שהוגשה כנגדה, מחמת התיישנותה. 

ואלו העובדות הצריכות לענייננו :

המשיב, תנעמי יהודה נפגע בתאונת דרכים, אשר אירעה ביום 2.4.03.

במועד התאונה היה המשיב מבוטח בפוליסה לביטוח אצל המבקשת, הפניקס חברה לביטוח בע"מ, הכוללת ביטוח למקרה של נכות עקב תאונה.

בכתב התביעה מבקש התובע לקבל את תגמולי הביטוח המגיעים לו, בהתאם לפוליסה בגין נכותו הצמיתה.

לכתב התביעה צורפו שתי חוות דעת. האחת- ערוכה על ידי האורטופד ד"ר ארנן גרינטל, אשר העריך, ביום 24.8.04 את נכותו הצמיתה של המשיב בשיעור של 15%; השניה- חוות דעת ערוכה על ידי האורטופד ד"ר נסים אוחנה, מיום 10.7.06, ובה הוערכה נכותו הצמיתה של התובע בתחום האורטופדי בשיעור של 20%.

להשלמת התמונה יצויין, כי עקב התאונה, וכעולה מכתב התביעה, פנה המשיב למל"ל, וועדה רפואית לעררים מטעם האחרון העריכה, ביום 16.11.04 את נכותו הצמיתה של התובע בשיעור של 5%. נכות זו הוגדלה לשיעור של 10% ביום 25.7.05, בעקבות ערעור שהוגש על ידי המשיב, לבית הדין לעבודה.      

כאמור, עותרת המבקשת לדחיית התביעה על הסף, מחמת התיישנות.

התיישנות

לטענת המשיבה, לאור היותה של התביעה תביעה לתגמולי ביטוח, הרי שבהתאם לפוליסת הביטוח ועל פי סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח"), המעמיד את תקופת ההתיישנות בתביעה על תגמולי ביטוח על שלוש שנים, הרי שהתביעה, שהוגשה בתאריך 25.1.07, הוגשה לאחר חלוף תקופת ההתיישנות.    

המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, "... מועד התגבשות הנכות הצמיתה הוא המועד בו כל אדם סביר ידע או יכול היה לדעת בשקידה סבירה...על קיומה של נכות צמיתה ולעניין זה מופנה כב' בית המשפט למבחן הידיעה הקבוע בסעיף 8 לחוק ההתיישנות...

המשיב פעל בשקידה סבירה בכדי להוכיח את קיומה של הנכות הצמיתה ולא היתה לו ידיעה בפועל או ידיעה בכח על קיומה לפני התייצבותה ו/או סיום הטיפולים הרפואיים ו/או הבירור הרפואי ו/או מועד הקביעה על נכות בשל פציעת הכתף ע"י דר' גרינטל ביום 24.8.04 ועל קיומה של נכות צווארית על ידי דר' נסים אוחנה מיום 27.9.05."

בתשובה לתגובת המשיב ולטענותיו כאמור, מוסיפה המבקשת, כי על פי מסמכי המל"ל נכותו הצמיתה של המשיב התגבשה כבר ביום 14.4.03 ולפיכך ומשגם ממועד זה חלפו שלוש שנים דינה של התביעה להידחות.

כפי שיפורט להלן דינה של הבקשה להידחות.

דיון

ככלל, תובענה אזרחית (שעילתה אינה מבוססת על זכות במקרקעין) מתיישנת כעבור שבע שנים מהיום שבו נולדה עילת התובענה (סעיפים 5 ו- 6 לחוק ההתיישנות, התשי"ח - 1958 להלן: "חוק ההתיישנות").

סעיף 6 לחוק ההתיישנות קובע כי, "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה".

במקרה שלפנינו, ומשהוגשה התביעה בעילה חוזית על סמך חוזה הביטוח שנערך בין הצדדים, יחול סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, לפיו-

"תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח"